ראיון עם הגברת פלדשטיין פנינה (פרלה)

במסגרת פעילות "זיכרון בסלון" ביום השואה, כיתת י3 ארחה את הגברת פלדשטיין פנינה ונחשפה לסיפור האישי שלה ושל משפחתה. במסגרת הפעילות תלמידי הכיתה קיימו ראיון עמה.

התלמידים: "שלום פנינה, אנו שמחים שאת מכבדת אותנו בנוכחותך.

רצינו לדעת בת כמה היית בתקופת השואה?"

פנינה: "הייתי ילדה קטנה , בערך בת חמש כשפרצה המלחמה".

התלמידים: "היכן התגוררת בתקופת מלחמת העולם השנייה?"

פנינה: "התגוררתי יחד עם הוריי ז"ל ואחי צבי ז"ל בעיירה קטנה ברומניה, שהייתה בשליטה רוסית. את רוב השנים העברתי בגטו. לא למדתי בבית ספר, סבלנו רבות ממעשי אלימות ושנאה, שהופנו כלפי היהודים באזור בו גרתי לעיתים תכופות ללא כל סיבה".

התלמידים: האם זכור לך אירוע מסוים?

פנינה: "זכורים לי הרבה אירועים. אחד האירועים הכי טראומתיים עבורי, אותו אני זוכרת

בבירור, והוא שבאחד הימים פרצו לביתנו שני חיילים רוסים צעירים שהגיע רכובים על אופנועים, דפקו על דלת ביתנו, נכנסו פנימה, בזזו, איימו בנשק. אחי ואני התחבאנו בארון המטבח. הם הכו את אבי ואמי, אבי הצליח לברוח מהדלת האחורית אל תוך היער הסמוך. הבחורים רדפו אחריו וכשלא תפסו אותו חזרו לבית בזזו והרסו".

התלמידים: "מי מבני משפחתך שרד את השואה?"

פנינה: "אמי נפתרה ממחלה כנראה בשל חוסר טיפול. אבי, אחי הצעיר ממני ואני שרדנו".

התלמידים: "מה קרה לאחר מלחמת העולם השנייה?"

פנינה: "אבי נשא את דודתי ,אחותה של אמי, היא טיפלה באחי ובי ולאחר כמה שנים נולד

אחי למחצה אהרון. עליתי לארץ יחד עם משפחתי כשהייתי נערה צעירה."

התלמידים: "האם יש דבר נוסף שחרוט בזיכרונך?"

פנינה: "כן, זכור לי במיוחד שהיה מחסור גדול במזון. היינו כל הזמן רעבים. דודתי ליקטה קליפות של סלק, שאנשים זרקו, והכינה מהם מרק ומזון עבור המשפחה, ואני כילדה קטנה סירבתי לאכול כי המרק היה מסריח, חמוץ ולא טעים. עד היום אני מסרבת בתוקף לאכול כל דבר שיש בו סלק."

התלמידים: "האם תרצי לספר לנו משהו על בעלך משה ז"ל?"

פנינה: "בעלי משה פלדשטיין ז"ל נפתר בשנתו לפני כשנתיים במיטתו. הוא הגיבור האמיתי של המשפחה. היו לו חיים קשים מאד כילד. הוא שרד את מחנה העבודה פיצ'ורה , אחד ממחנות העבודה הקשים ביותר. הוא שרד שם כילד בן 6. רוב בני משפחתו נספו ,רק הוא ואחותו שרה שרדו ועלו לארץ."

התלמידים: "ספרי לנו על משפחתך"

פנינה: "היו לי שלושה ילדים. ילד אחד נפטר לפני כשנה ממחלה ונותרו לי שני ילדים.

צילה- מורה למתמטיקה בבית הספר ויעקב -עו"ד בעל חברת עו"ד בוגר בית הספר.

יש לי חמישה נכדים וחמישה נינים."

התלמידים: "יש לך מסר שתרצי להעביר לתלמידים?"

פנינה: "כן, מאד נהניתי בפעילות שאורגנה ע"י כלתי "זיכרון בסלון". השתתפתי בשתי פעילויות, אחת מהן היא אתכם בכיתה, שבה נוכחת נכדתי.

המסר שארצה להעביר לכם הוא: "השתדלו לחיות את החיים היטב, תיהנו מהם ותשמחו בהם.

חשוב לזכור את העבר שלנו ולהבין את חשיבות אחדותנו ועצמאותנו במדינת ישראל- מדינת היהודים".

תלמידים: "תודה על הזמן שהקדשת לנו, למדנו ונהנינו מאד".