.בחודש נובמבר השנה ציינו לראשונה את חג הסיגד בביה"ס

.כהכנה לציון יום זה, פנתה אלי מלוות מועצת התלמידים, סיגל קרן, לגייס תלמידים בני העדה האתיופית, על מנת לציין את חג הסיגד

.התחושה הראשונה שחשתי הייתה התרגשות

.חשתי גאווה במיוחד לאור האירועים והחיכוכים שהתרחשו באותה תקופה בין העדה האתיופית לבין המדינה

.בנוסף לכך, היה גם חשש מסוים מדחייה וחשש עוד יותר גדול מיחס מזלזל כלפי מנהגי העדה, המאכלים ומהתערוכה שתוצג בבית הספר ביום זה

.החלטתי שכדאי לקחת את הסיכון כדי להכיר לאנשים את מנהגי החג ולספר על החג והעדה

.לאחר כל ההכנות לקראת היום, חשתי אך ורק גאווה ושמחה על כמה שיום זה היה מוצלח ומשמעותי

.הרגשתי שכל תלמידי בית הספר התחברו למה שניסינו להעביר

.הייתה אווירה של סקרנות ועניין אצל חלק מתלמידי בית הספר שסיפרו שהם כלל לא ידעו על החג עד היום

.הדרך בה קיבלו את המסורת בביה"ס נטעה בי תקווה שהביאה לפתיחות ולהכרה של המסורת והמנהגים של העדה האתיופית

.לכן, אני שמח מאוד על העובדה שלקחתי חלק בציון חג הסיגד לראשונה בבית הספר, ואני מקווה שתשמר המסורת ונחגוג גם בשנה הבאה

מאת: ארמיאס איתי שפראו, י"ב/7