עמ' 15 -16

פרק שני: דמות משונה, עטופה ב"עבאיה" או מוסטפה ג'יהאד משחיז את פגיונו

- עצור! צעק פתאום מישהו, מאחורי הצאלה – ודווקא בערבית

- מי שם? פלט אברש'קה מתחת לשפמו האדיר, שקצוותיו מסתלסלים כלפי מעלה, כמו אנטנות מזדקרות של ראדאר

(זהה את עצמך – או שאני יורה... (וכל אותו הזמן לא זזה אצבעו העבה מן ההדק, מה שבטוח בטוח

מעבר לגזע הרחב של הצאלה הגיחה דמות משונה, עטופה ב"עבאייה" שחורה, שהתמזגה כליל בצבע הלילה

"זה אני, בקע קול רועד בחשיכה, "כלום אינך מכירני, חאוואג'ה אברש'קה

אברש'קה התקרב, ובכל זאת לא הירפה מהדק-הרובה. הקול היה מוכר לו, אך לעולם אין לדעת אם אין זו מלכודת שטמנו לו בערמה. בקפיצה אחת צנח מעל גבה המאוכף של אציל'קה, כשעקבי מגפיו הולמים באדמה ומשמיעים בנחיתתם נקישה עמומה, בולמת

"שייך סאלים! קרא, וניכר שאפילו הוא – שומר שדות ותיק ומנוסה שכמותו – היה מופתע הפעם

שייך סאלים אבו-עלי! מה מביא אותך לכאן בשעת לילה שכזאת

ששש... הורה שייך סאלים באצבעו על פיו והושיט ידו לאחוריו, מעבר לצאלה, כשהוא גורר משם משהו

אברש'קה אימץ את עיניו וגילה בצללית הגדולה והמשונה שצעדה בעקבות השייך, את סוסו האציל "כאוכב" ("כוכב" בערבית, וזה – על שום הכתם הלבן שבמצחו, בדמות כוכב). מתוך הדממה, דממת השדות הגובלים בעץ הצאלה שליד השער, אפשר היה לשמוע בבירור שסוסו של שייך סאלים מתנשם ומתנשף

(כנראה שרכבת במהירות מרובה, שייך סאלים, לחש אברש'קה (לא היה ברור לו דווקא הוא לוחש, אבל עובדה שלחש

כן, ענה השייך, וגם הוא – משום מה – לחש, ועלי גם לחזור במהירות – על כל פנים, לפני שיאיר הבוקר. ולכן – מוכרח אני לספר לך משהו חאוואג'ה אברש'קה אבל לא כאן, ליד השער, במקום שיכולים לראות אותנו יחד

יחד? השתומם אברש'קה, והרי ידידים ותיקים אנחנו. ומה רע בכך שיראו אותנו יחד

השתנו הזמנים, אמר שייך סאלים, ונאנח אנחה עמוקה, ימים רעים באים עלינו חאוואג'ה אברש'קה, ימים רעים